לגדול ביחד- אינטראקציות בין ילדים בגיל הרך

"ההתפתחות החברתית של ילדים בגיל הרך  היינו נושא מרתק ומלהיב. בתוך פחות משלוש שנים  לומדים ילדים את שפת הדיבור החברתי, את שפת הרגשות, את שפת המחוות והבעות הפנים, וכן מנהגים, נורמות התנהגות, חוקים וערכים" (בקר 2009,עמ 8)

הילד אינו יודע מראש כיצד לחיות בחברה ועליו להתמודד עם מצבים חברתיים מורכבים של חלוקה, קבלה, נתינה, שיתוף, לקיחה ושל שימוש בכל המשאבים הקיימים ברשותו הרגשיים והחומריים. מכאן, שתקופה זו בהתפתחות הנורמאלית מלווה במתחים, שהילד חווה עם עצמו ועם הסביבה. בחלוף הזמן חלק מן הידע נרכש במסגרת המשפחתית, בעזרת ההורים, האחאים וקרובים אחרים. עם כניסתם למסגרת חינוכית, מצטרפים גם עמיתיהם בני גילם, ולצדם אנשי החינוך. תקופת הגן חשובה במיוחד מאחר והיא מזמנת לילד התנסויות אשר יקנו לו כלים להתמודדות בהמשך חייו הבוגרים. תפקידינו כמבוגר האחראי היא להיות המנחה והמתווך של התנסויות אלו. "תפקיד" זה טומן בחובו דילמות ומתחים רבים. מתי נכון להתערב בסיטואציות ומאבקים חברתיים, ומתי עלינו לאפשר יצירה של פתרונות עצמאיים?

במידעון זה ברצוננו להתמקד באינטראקציה החברתית המתקיימת אצל הילדים במסגרת הגן ובאופני התיווך השונים

נביט תחילה  במהלך השנה הראשונה

בשנה זו פעוטות נמשכים זה לזה, הם מגלים את "האחר הדומה לי". הם מפתחים תחושה מיוחדת של הזדהות עם הדומים להם בגודל הפיזי וביכולות הקוגניטיביות והחברתיות (בקר 2009). ונדל ושות' (1980) מצאו כי בגיל שישה חודשים, כמחצית מהאינטרקציות בין התינוקות כוללות יוזמה והיענות: הם יחליפו חיוכים, קולות ויצרו קשר עם עמיתים. לעיתים מתבסס הקשר ביניהם על עניין משותף בחפץ מסוים כגון צעצוע. ניתן לצפות בהתנהגות זו בכיתות התינוקייה במעון. דוגמא לאינטראקציה בין פעוטות בגיל זה ניתן לראות כאשר שני תינוקות שוכבים במרחק מה על שטיח, תינוק אחד ינסה לנוע קדימה לעבר התינוק השני. בהגיעו אליו הוא ימשוך בחולצתו, התינוק השני ינופף ברגליו וידיו באוויר. אינטראקציה זו לעיתים עשויה להתפרש כתוקפנות, אולם היא מבטאת את החקירה והגישוש המאפיינים את השלב  ההתפתחותי בו מצוי הילד.

התנהגות נוספת האופיינית לגיל שנה וחצי עד שנתיים לערך הינה נשיכה

מקרי נשיכה רבים מתרחשים בעקבות אירועים בהם חש הילד תסכול, אם על שאינו מקבל את מבוקשו או כשאינו מצליח ליצור קשר עם חבר. ישנם ילדים המשתמשים בנשיכה כאמצעי לתשומת לב  מהמבוגרים בסביבתם או מילדים אחרים וישנם ילדים שהדבר קשור בקושי בדיבור ובתקשורת (שם). חשוב להבהיר לילד שאקט הנשיכה אינו הפתרון הנכון, ויחד עם זאת לנסות ולברר את הסיבה שגרמה לתסכול ולהציע פתרונות חלופיים.

לקראת גיל שנתיים, ישנם סימנים ראשונים של שיתוף פעולה

כך למשל, הפעוטות מתחילים לחלוק משחקים, להושיט עזרה ולהיענות באופן אמפתי למצוקה רגשית של אחרים (שם). ניתן לראות כי הפעילות המשחקית מתחילה להתגבש ולקבל פן אישי יותר. המשחק הופך ממשחק בודד המאופיין אצל תינוקות, למשחק מקביל שבו הילד משחק ליד ילדים אחרים אך לא איתם. כדוגמא, ניתן לראות משחק של רכבת, בה יושבים שני ילדים, כל אחד מסובב הגה דמיוני וכל אחד שקוע במשחק שלו. כל אחד משחק לעצמו ללא אנטרקציה ממשית פיזית או מילולית, אך ניתן לראות כי מתקיימת קרבה מתמשכת ולפיכך היא בעלת משמעות עבורם. סיטואציה זו מדגימה את האינטראקציה המאפיינת שלב התפתחותי זה ומסבירה את העניין המועט שמגלה הילד במשחק עם חבר בגן או אחר הצהריים. עם עלייה בגיל ניתן לראות עליה בביטויים של משחקים קבוצתיים המבוססים בד"כ על כללים וחוקים. וכן משחק דרמטי – משחק "כאילו"- בהם לכל אחד תפקיד מסוים. דרך משחקים אלו הילד לומד על תפקידים ב"מציאות" (אמא, תינוקת, גננת ועוד); מתאמן על הפנמת חוקים, נורמות, הערכים המקובלים        ומתרחק בהדרגה  מן האגוצנטריות תוך כדי חשיפה לזוויות ראייה חדשות ( כצנלסון 2005).

בגילאים 3-5 לערך, התקשורת הופכת להתבסס על מילים

במקביל להתפתחותה הרגשית והקוגניטיבית של ילדינו בגילאי 3-5, מתפתחת השפה, הפותחת בפניהם אפשרות לתקשורת מורכבת ומדויקת יותר, להבעת רגשות ולפיתוח תקשורת עם הזולת (סולברג,ש, 2007; בקר 2009). בתקופה זו פעולות הגומלין החברותיות מבוססות פחות על החלפה של אובייקטים ויותר על קשר מילולי. ניתן לראות את השפעות יכולת הדיבור באות לידי ביטוי בשנים אלו בכיתות פעוטון, הגנון והגן, שבהן מתעצם מאוד מקומם של קבוצת השווים בחיי הילד. בגיל זה יוצרים ילדים תרבות ייחודית דרך השתתפות במשחק עם חברים ודרך הבנה טובה יותר של החוקים הפועלים בעולם של המבוגרים. הם אינם מחקים בהכרח את עולמם של המבוגר אלא מעצבים את התפיסות שלהם לגבי עולם המבוגרים בתוך עולם של קבוצת השווים. ילדים בגיל הגן מסוגלים כבר לשחק עם ילדים בני קבוצות שונות. ניתן לראות התפתחות העדפה כלפי עמיתים מסויימים והיווצרות יחסי חברות משמעותיים (סולברג,ש,. 2007, בקר 2009 ), דוגמא להעדפה בגיל הגן היא שימוש הולך וגובר במגדר לביסוס קבוצות עמיתים. ילדים חוברים לבני מינם לעיתים קרובות יותר מאשר לבני המין האחר .(Underwood,2004)   כוכבי ורביב (2007) מצאו שכאשר מבוגרים צופים במשחקיהם של ילדים צעירים, הילדים מרבים לבטא התנהגות מגדרית מובהקת, כלומר הם ירבו לשחק התנהגות " גברית" או התנהגות "נשית" מקובלת לפיכך אין לתמוה שבגיל הגן מתחילות לבלוט באופן ברור יותר התנהגויות תלויות מגדר.

בגיל זה ניתן להבחין בסוגים שונים של מערכות יחסים המתקיימות בגני ילדים

מערכת יחסים "סגורה" כלומר חברות אחת בולטת ודומיננטית ומערכת יחסים "פתוחה" שבה שומרים על יחסי חברות עם כמה ילדים רוב הזמן, משחקים עם ילדים רבים יותר ונוטים לחבור לילדים אחרים באופן אקראי. מרכיב האקסקלוסיביות בתוך מערכת יחסים "סגורה" הפך בולט יותר ויותר בגיל הגן וניתן לשמוע מילדים התייחסות גלויה לכך (בקר 2009). למשל ניתן לשמוע במעון:"נכון שאתה חבר שלי" או "רק אנחנו חברות", "אני חבר שלך, אז תן לי לשחק", " אני לא אהיה חבר שלך אם לא תתן לי לשחק". לטענת בקר זהו שלב נורמלי בהתפתחות, ולכן עלינו לזכור כי מה שנאמר על ידי הילד עכשיו עשוי בעוד כמה דקות להישכח.  חשוב להדגיש כי התניה זו עשויה לא רק לשקף את השלב ההתפתחותי אלא גם את שפת המבוגרים ("אם תסדר את החדר תקבל פרס") ולהשליך זאת על סיטואציות חברתיות בגן.

האם לתת לילדים להתמודד בעצמם עם סוגיות חברתיות?

סיטואציות אלו ורבות אחרות, מעלות בפנינו דילמות ביחס להתייחסות שלנו לאירועים שונים. האם לתת לילדים לפתור את סוגיית החברות לבד או לבוא ולפתור את הבעיה, האם לקבל את החלטותיו של הילד עם מי לשחק ועם מי לא? מתי עובר הגבול? חשוב להדגיש כי לא תמיד ישנה תשובה אחת  נכונה. עלינו לחשוב על העקרונות אותם נרצה להעביר לילדינו מתוך מודעות לגיל ולשלב ההתפתחותי של הילד: עצמאות, סבלנות, אסרטיביות, שיתוף, פשרה, קבלת האחר, הזכות לבחור ועוד.

קונפליקט כשלב הכרחי לרכישת מיומנויות חברתיות

היבט בלתי נמנע במערכות יחסים אצל ילדים הינו הקונפליקט. קונפליקטים משמשים בסיס לרכישת מיומנויות לניהולם ולפתרונם, הם מסייעים לילדים לבחון את גבולות החברות ולבסס אותם. הקונפליקט תורם לאינדיבידואציה וגם להתפתחות היכולת להבין את הזולת (סולברג 2007, בקר 2009, כצנלסון 2005). עלינו כמבוגרים לשים לב שלא אחת מה שעשוי להיראות בעינינו כקונפליקט אינו בהכרח כזה. לעיתים קרובות האינטראקציה היא ביטוי לצרכים חברתיים. הופעת קונפליקטים סביב חפצים אינה נובעת בהכרח רק מרכושנות אלא הם בעלי משמעות חברתית מובהקת ומשמשים אמצעי לקיום אינטראקציה חברתית. תכופות מתרחש מאבק על חפץ שנמצא ברשותו של ילד אחר למרות שבסביבה מצויים חפצים רבים ואף זהים, צעצועים הופכים אטרקטיביים יותר ברגע שילד אחר משחק בהם. נראה שחוסר מיומנות חברתית אצל ילדים מפורשת על ידי מבוגרים כקונפליקט וכתוקפנות שבפועל אלה ניסיונות בלתי מיומנים ליצירת קשר חברתי.

באמצעות הקונפליקטים לומדים ילדים לווסת את רגשותיהם באופן הולם, להתחרות ולהביע רגשות באופן מקובל חברתית ובו בזמן לפרוק תסכולים המצטברים בעקבות התמודדויות בקבוצות עמיתים. ילדים זקוקים לקונפליקטים בייחוד כדי לבחון ולהפגין את כוחם הפיזי והנפשי בקבוצת העמיתים, הם בונים הבנה רגשית, חברתית ומוסרית של עצמם ושל העולם סביב (שם). כל אירוע וכל התרחשות עשויים לשמש כר ללימוד חברתי בהם המבוגר יכול לטפח אצל הילד דימוי עצמי חיובי ולהקנות מיומנויות רגשיות להתמודדות במצבים שונים. שיום הרגשות שחש הילד על ידי המבוגר מקנה משמעות ולגיטימציה להבעה רגשית במסגרת חברתית. המבוגר מעודד שליטה בדחפים ובוויסותם באמצעות שיחה על שמירת חוקי הבית או הגן (שם), לדוגמא: כאשר ילד רוצה משחק שכרגע ילד אחר משחק בו המבוגר יכול להתייחס לבעיה זו בצורה הבאה "נכון שזה מעצבן לא לקבל את המשחק עכשיו, אבל אתה יכול למצוא משהו אחר לעשות עד שהמשחק יתפנה", " אני יכול לעזור לך לחשוב על משחק אחר". המבוגר מכיר בראש ובראשונה בתגובה הרגשית של הילד הוא איננו מבטל אותה אלא מלמד אותו להוליך את ההרגשה למקום בונה בהתאם לסיטואציה. הילד לומד שרגשות הם בני חלוף ושהוא אינו, עתיד להרגיש במצוקה לנצח (שם).

תיווך נכון כולל את הפניית תשומת ליבו של הילד לרגשות ולצרכים של האחר ולאופן שבו התנהגותו משפיעה על האחר

 על ידי פעולה זו אנו מפתחים בילדינו נטייה לצפות ולהעריך את התגובות והרגשות של עמיתיהם לאירועים שונים (סולברג 2007; בקר 2009; כצנלסון 2005), למשל סיטואציה בה ילד חוטף לאחר משחק המבוגר יכול לתווך את השיח הרגשות בין הילדים  דני תגיד ליוסי איך הרגשת כשהוא חטף לך את המשחק", או  " דני זה היה נעים לך שיוסי חטף את המשחק?, אז תגיד ליוסי " יוסי זה לא נעים לי".

דרך נוספת להבנת סיטואציות חברתיות ופתרון קונפליקטים הינם המחזת אירועים חברתייים ושימוש בבובות להצגה

בעזרת ההמחזה הילידם מבינים את הסיטואציה והם יכולים להעלות פתרונות חלופיים ולבדוק את היתרונות והחסרונות שלהם (בקר, 2009). מחקר מעקב של פרופסור ישראלשוילי ווגמן רוזי (2005), אחר תכנית "פרוייקט אריה" העוסקת בהעצמת ילדים צעירים ובפיתוח כוחות העמידות שלהם. בעזרת סיפורים ומשחקים המלמדים את הילדים על בעיותיהם וקשייהם של בעלי החיים ועל דרכי ההתמודדות, הילדים לומדים כיצד ליישם את העקרונות במהלך קשיים ומתחים שהם בעצמם חווים. מחקרם הראה שהתוכנית תרמה לעמידות וכשירות הילדים המשתתפים בה.

קונפליקטים הינם בלתי נמנעים, היכולת לפתור אותם במהירות ובאופן חיובי, ולאו דווקא הניסיון להימנע מהם, מסיעת לילדנו לבחון את גבולות החברות ולבסס אותה. מכאן שאינטראקציות חברתיות משמשות להבנת סיטואציות שילוו את ילדינו בהמשך דרכם.

בקר, ע,. (2009). עם מי שיחקת בגן היום?: עולמם החברתי של ילדים בגיל הרך. תל אביב . מכון מופ"ת.

כצנלסון, ע ,. (2005). הורים וילדים ומה שביניהם : פסיכולוגיה של הורים. נתניה:עמיחי.

סולברג,ש,. (2007). פסיכולוגיה של הילד והמתבגר : מבוא לפסיכולוגיה ההתפתחותית. ירושלים: מאנגוס.

Israelashvili M, Wegman-Rozi O. Mentoring at-risk preschoolers: lessons from the A.R.Y.A. Project. J Prim Prev 2005;26:189–201.

Underwood ,M. (2003).Social aggression among girls. NY: Guilford Press.