מחומש ההורות- ינואר 2022

מחומש ההורות: מודל להורות מטיבה

​

לצפייה בסרטון על מודל מחומש ההורות -->

לכבודו של יום המשפחה החל בחודש זה, נקדיש את הפינה ל'מחומש ההורות' – המודל להורות מיטיבה[1], ולעקרונותיו.

מודל 'מחומש ההורות', הוא מודל שגובש על בסיס תובנות מעבודה טיפולית וייעוצית עם משפחות, בשילוב עם ידע מחקרי הבוחן היבטים של הורות יעילה ומצמיחה. המודל מלכד, במבנה בהיר בעל חמש צלעות, עקרונות מובחנים של התנהגות הורית, המוכרים בספרות המחקרית והמקצועית, כל אחד בנפרד, כעקרונות של הורות מיטיבה: שותפות בין ההורים, מנהיגות הומאנית, אהבה לילדים, מתן עצמאות לילדים והנהגת כללים. כל עקרון עומד במידה רבה בפני עצמו ומתייחס להתנהגויות הורים. החיבור שבין חמשת העקרונות יוצר מודל שלם הגדול מסכום חלקיו בדרך המציגה תמונה בהירה של התנהגות ההורים במשפחה. המחומש מיוצג מטפורית כ'בית', הבנוי מחמש צלעות, כשכל אחת מהן, מהווה נדבך חשוב מיסודותיו ויחדיו הם מהווים את השלם. באמצעות מחומש ההורות אנו מבינים את הצרכים הרגשיים של הילדים, ובמקביל את התנהגויות ההורים המתאימות. המודל מדגיש את התנהגות ההורים ומציע כלים מתאימים לכל עיקרון.

'מחומש ההורות', רואה בתא המשפחתי  את המסגרת המשמעותית ביותר בחיי הילד. דפוסי תקשורת, קונפליקטים וקשיים בינאישיים עלולים לפגוע בתפקודו של התא כמו גם בתפקודו של כל אחד מבני המשפחה. הנחת היסוד הראשונה של המודל רואה בהורים,  כמבוגרים המכירים את ילדיהם בצורה הטובה ביותר והמשפיעים עליהם ביותר בפן הרגשי, החברתי והשכלי (Bronfenbrenner, 2005).

 לב ליבו של המודל, היא המודעות. לעיתים, חלק מההתנהגויות של ההורים אינו מודע. הורים חוזרים על התנהגויות השגורות במשפחתם הגרעינית ומגיבים אל ילדיהם, בהתאם למערך היחסים שחוו עם הוריהם בילדותם, בין אם חוויות שליליות ובין אם חיוביות.  כאשר החוויות השליליות שהורים חוו בבתיהם  "פצעי ילדות" צצים שוב בזוגיות ובהורות (הנדריקס, 1988).

דוגמה לכך ניתן למצוא באירועים שונים בחיי המשפחה. כאשר ילדים מציירים (מקשקשים בצבע) במקום אסור (על הקיר), אוכלים ומפזרים את הארוחה המוגשת בצלחת (מועכים אפונה ומורחים פירה בחורים הקטנים של השולחן, מציפים את סביבתם במרק... ועוד), התנהגויות אלו עלולות להרגיז את ההורים, ולגעת בציווי ישן מבית הורי הורים הקשור לשמירה על רכוש, סדר וניקיון. מעבר לכך, הורים מביאים למפגשים עם ילדיהם את הטמפרמנט שלהם ואת החוויות שהם חוו טרם הפגישה עם הילדים (לדוגמה, מתח בעבודה, מריבה עם חבר, פקק תנועה, מתח כספי, מריבה עם בן/בת זוג).

הרבה פעמים תגובת ההורים לילד, היא 'העתק-הדבק' לתגובות ואירועים שקרו להם כילדים בעבר או תוצר של חוויה שהם חוו טרם המפגש המתסכל עם הילד. אולם, תגובה מוגזמת נובעת מכך שהילד 'לחץ על כפתור' ועורר אצלם דפוסים שאותם למדו לקשר באופן גס עם תחושות טובות ו/או תחושות קשות. הם אינם עושים הבחנות דקות על פי הנסיבות, והתנהגות הילד נשפטת כסכנה או איום או בטחון. אל הסכנה הם מגיבים ב  Fight or Flight, המתבטאים בשחרור האנרגיה באופנים של תקיפה, בריחה או קיפאון.

המודעות שבלב מודל מחומש ההורות קורא להורים ללמוד את עצמם ואת התנהגותם.  ההורה אשר יהיה מודע למקורן של תחושת הפגיעות והכעס של עצמו והמקום שממנו הוא פועל, יחפש היגיון וימצא משמעות בגירויים שהוא קולט, יצליח להבין את ילדו וינהל טוב יותר מצבים המעוררים תגובות אוטומטיות. להורות הפוטנציאל להוות נקודת מפתח בגדילה ובהתפתחות של ההורה והילד כאחד. יתרה מזאת, הורות גם מאפשרת להורים הזדמנות להרחיב את עצמם במקומות שהתפתחותם שלהם נקטעה בילדותם.

למחומש חמישה עקרונות ברורים ופשוטים ליישום המאפשרים להבין את הצרכים הרגשיים של הילדים ומציגים את ההתנהגויות ההוריות המתבקשות בכדי להיענות לצרכים אלו.

שותפות בין ההורים - עקרון השותפות על פי מודל 'מחומש ההורות' מדגיש את החשיבות של שיתופי הפעולה בין הגורמים המטפלים בילד - המבוגרים המשמעותיים הנוכחים בחייו כאשר המרכזי שבהם הינו השותפות שבין זוג ההורים. עקרון השותפות מדגיש את החשיבות שביישום עקרונות ההורות על ידי שני ההורים. השותפות מורכבת מחלוקת תפקידים יעילה, התחשבות, גיבוי הדדי והחלטות משותפות. היא מתאפיינת במאמץ המשותף והמתואם של השותפים בהגדרת המטרות והיעדים המשפחתיים ובחלוקת אחריות במילוי משימות של גידול הילדים (עמית, 2006). היכולת של בני הזוג לתקשורת, שיתוף פעולה, פתירת קונפליקטים וחוסר הסכמות באמצעות ניהול מחלוקות משמעותית בהשפעתה על יכולתם של הזוג לתפקד כשותפים. כשהורים נותנים גיבוי הדדי זה לזה הם משרטטים גבולות ברורים בינם לבין ילדיהם ועונים לצורך חשוב של הילד, שהוריו יהיו שותפים ומעורבים בחינוכו. שותפות הורית מאפשרת התנהלות תקינה של המשפחה ומעודדת התפתחות בריאה של הילדים (Karreman, Van Tuijl, Van Aken, & Deković, 2008; Newland, (Coyl, & Freeman, 2008; Scrimgeour, Blandon, Stifter, & Buss, 2013.

מנהיגות הומנית - עקרון המנהיגות ההומאנית על פי מודל 'מחומש ההורות' נובע מתוך ההבנה כי ההורים צריכים להכיר בהשפעה הגדולה שלהם על ילדיהם ולקחת אחריות. המנהיגות תופסת את ההורה כדוגמה לילדיו, המתווה להם דרך ערכית ומוסרית על מנת שיצמחו לפרטים נורמטיביים ופרודוקטיביים בחברה בה חיים. עקרון המנהיגות מבוסס על עקרונות וערכים הומאניים ביניהם כבוד האדם, שוויון ערך האדם, ערבות הדדית, חירות ואחריות לעצמי ולסביבה. מנהיגות הורית כוללת מספר מרכיבים ביניהם עקביות ההורים והדבקות שלהם במטרה, מומחיות ההורים, אכפתיות, דוגמה אישית, אמונה ביכולת הילדים ועשייה למען שינוי וצמיחה.  אתם כהורים, המבוגרים המשמעותיים בחיי ילדכם, המקיימים איתו מערכת יחסים מכוונת, מצמיחה ומפרגנת. מנהיגות הורית מיטבית מתחשבת בצורכי הילד אך משאירה את ניהול המשפחה בידי ההורים. הורים מנהיגים מעוררים בילד אמון בעצמו וביכולותיו ובסביבתו המגדלת, מספק לילד תחושת הגנה, מדריך את דרכו ומסייע בצמיחתו לפרט עצמאי ומסתגל  (Omer, Steinmetz, Carthy, & Von Schlippe, 2013 ).

אהבה ללא תנאי - הצורך הבסיסי של בני אדם הוא באהבה ובהרגשה שהם רצויים ומשמעותיים לזולת. צורך זה יש לספק לילד מלידתו ועל ידי כך הוא יגדל בביטחון. יש חשיבות לנוכחות הורית, אמפתיה, אכפתיות וביטויי אהבה בחיי היומיום של הילד. ההתנהגויות אוהבות של ההורים אינן קשורות למידה בה הילד  עונה על ציפיותיהם (אהבה ללא תנאי). חשוב להפריד בין כעסים על התנהגויות הילד לבין אהבה ללא תנאי.  ילדים להורים המביעים רמות גבוהות של רגשות חמים וחיוביים נוטים להראות רמות גבוהות של יכולות חברתיות, כישורי הסתגלות והבנה רגשית-חברתית ואמפתיה (e.g., Moller, Roth, Niemiec, Kanat-Maymon, & (Deci, 2019.

עצמאות - מרגע לידתו מתחיל תהליך הנפרדות של הילד מהוריו וגיבוש העצמאות שלו. זהו תהליך פיזי המתחיל בנשימה ראשונה לצד התפתחותם של תהליכים רגשיים-חברתיים. במסע זה הילדים מגבשים תחושה של זהות עצמית ולומדים להסתדר בכוחות עצמם בעולם. יש ילדים שדורשים עצמאות ואחרים שמוותרים אך את כולם על ההורים לעודד לעצמאות. ילדים הרוכשים עצמאות שתואמת את גילם הם בעלי בטחון עצמי ויכולות ליצירת קשרים משמעותיים עם חבריהם. מתן העצמאות על ידי ההורים צריך להיות מותאם למצב ההתפתחותי של הילד. התנהגות המעודדת עצמאות כוללת עידוד הילד לעשייה עצמאית בהתאם לשלב ההתפתחותי בו נמצא, סבלנות של ההורים ומתן כבוד לקצב של הילד וליכולותיו, עידוד הילד להרגיש את הקושי, לזהות אותו, להכיר בו ולהתמודד איתו, לאפשר לילד להתמודד עם כישלונות, מתן אפשרויות בחירה וכיבוד בחירתו של הילד. להורים המאפשרים לילדיהם לבחור,  ילדים הנוטים לשתף פעולה עם הוריהם.

הנהגת כללים - כללים בחיי היומיום של הילד הם צורך חשוב. לילד, הם נועדו לשם שמירה על הבריאות הפיזית והנפשית ולסייע בדחיית סיפוקים וויסות עצמי. הכללים גם מלמדים את הילד שליטה עצמית והגנה מפני דחפים ורגשות קנאה ומסייעים בלמידה חברתית, שמירת הסדר החברתי וראיית האחר, ואף מטפחים עצמאות. הילד לומד שרצונותיו אינם זהים לרצון של הוריו, והוא לומד שהוא והוריו - ישויות נפרדות. הורה שמנהיג כללים משדר סמכות ואז הילד חש כי יכול לסמוך עליו. הכללים גם נועדו להורים, ושמירת בריאותם הפיזית והנפשית, וביצוע תפקידיהם באופן ממוקד, רגוע, ושמירה על זוגיות טובה. הורים המביעים אהבה לילד, יכולים להנהיג כללים להתנהגות ילדיהם ללא חשש!

ולסיום, "הורות היא ברכה. אחרי שמצליחים לקלף ממנה את מלכודת התמונה היפה, מה שנותר הוא שפע הגולש ומברך מלב ההורה, משפיע לטובה, משקה, מזין ונותן – אהבה. אלא שגם לאהבה זו יש חוכמה, מידה ודיוק, וגם לברכה יש אמנות. ואם לא מדייקים אותה, לרוב היא הופכת מנתינה ללקיחה – מלכודת שאינה מיטיבה לא עם הילד ולא עם ההורה" (לסרי, 2017).

מקורות

לסרי, ד' (2017). הורות לחירות – מבוא להורות דיאלוגית, פרדס הוצאה לאור

שלק מטלון, מ' ארם, ג' (2007). הגן הבטוח: תוכנית לקידום מיומנויות תקשורתיות וחברתיות בקרב ילדי גן, היועץ החינוכי (14) 210-230

Bronfenbrenner, U. (2005). Making human beings human: Bioecological perspectives on human development. Thousand Oaks, CA: Sage Publications

Karreman, A., Van Tuijl, C., Van Aken, M. A., & Deković, M. (2008). Parenting, coparenting, and effortful control in preschoolers. Journal of Family Psychology, 22(1), 30 - 40.

Moller, A. C., Roth, G., Niemiec, C. P., Kanat-Maymon, Y., & Deci, E. L. (2019). Mediators of the associations between parents’ conditional regard and the quality of their adult-children’s peer-relationships. Motivation and Emotion, 43(1), 35-51.‏

Newland, L. A., Coyl, D. D.  & Freeman, H. (2008) Predicting preschoolers' attachment security from fathers' involvement, internal working models, and use of social support, Early Child Development and Care, 178:7-8, 785-801, DOI:10.1080/03004430802352186

Omer, H., Steinmetz, S. G., Carthy, T., & Von Schlippe, A. (2013). The anchoring function: Parental authority and the parent‐child bond. Family process, 52(2), 193-206

Scrimgeour, M. B., Blandon, A. Y., Stifter, C. A., & Buss, K. A. (2013). Cooperative coparenting moderates the association between parenting practices and children’s prosocial behavior. Journal of Family Psychology, 27(3), 506 - 511.‏

כתבה: גליה מעודד קראבאנוב, יועצת חינוכית מעון אוניברסיטה