משולחנה של יועצת המעון - תפקיד המבוגר המלווה אינטראקציה חברתית

מתוך מידעון נובמבר - דצמבר 2014, דבריה של היועצת החינוכית, הגב' איילת עמית

בהמשך לשיח הבוקר שערכנו לאחרונה במעון בנושא התפתחות חברתית בגיל הרך, המשיכו לעלות שאלות מההורים ומהצוות החינוכי לגבי תפקיד המבוגר המלווה אינטראקציה חברתית. האם להיות נוכחים אקטיביים? לאפשר לילדים לשחק בנפרד? לאפשר להם לריב? מה מידת ההתערבות הרצויה בעת משחק בין חברים?

 

להלן אדגים אפשרויות תגובה באמצעות תיאור סיטואציה אותנטית מכיתת הגן במעון: הילדים בעת משחק חופשי בשעות בוקר. בכיתה כמה מוקדי פעילות: פינות המשחק פתוחות (פינת המשפחה, המטבח ופינת הספר), יש משחק הרכבה על שטיח, שולחן גזירה ושולחן צביעה. הילדים עוברים באופן עצמאי בין הפינות השונות לפי רצונם.

 

2 ילדים מתחילים משחק 'משפחה' - תינוק ואח גדול. התינוק זוחל ברחבי הגן ו'בוכה' בקול רם, בעוד אחיו 'מטפל' בו. המשחק מושך את תשומת לבם של עוד ילדים. בהדרגה מתווספים למשחק עוד ילדים "אני תינוק!" "אני אבא!" "גם אני תינוקת!". במהירות התקבצה חבורה של כ-8 ילדים ששיחקו יחד. בכיתה נשמע 'בכי' של ה'תינוקות' ואחריהם התרוצצו 'אחיהם' ו'הוריהם'.

 

כעת חבורת הילדים כבר תוססת מאד. בשלב זה עולה השאלה מה על הצוות לעשות? האם להתערב?

 

כרגע המשחק מתנהל בצורה מאד חיובית, אך גדילתו ואופיו הרועש עלולים לצאת משליטה. במשחק 1:1 הילדים בד"כ רגישים זה כלפי זה, ויודעים לכבד את המרחב האישי של חברם למשחק. כשהמשחק מתרחב והילדים מתערבבים זה עם זה, הגדרת הגבולות עמומה ומשתנה מילד לילד. לכן, בסיטואציה כזו, כאשר רואים שקבוצת ילדים משמעותית משחקת יחד, על אחת המחנכות להיות נוכחת. בשלב ראשון נוכחת פסיבית - על תקן צופה בלבד, מבלי להתערב בדינאמיקת המשחק. לנוכחות קרובה של אשת צוות יש השפעה על טיב המשחק: הילדים ערים לנוכחותה ושומרים יותר על כללי הגן. עם זאת, הידיעה שמחנכת צופה פוגמת בהתנהלות הספונטנית של המשחק.

 

בגן - הרווח מנוכחות צמודה עולה על ההפסד. האתגר שעומד בפני המחנכות הוא לזהות את התיזמון המתאים להתערבות. על התיווך ו/או ההערות לילדים להיעשות לפני שהילדים מגיעים לעימות או לבכי. במידה והמחנכת המשגיחה רואה שהמשחק גולש לכיוונים לא מוצלחים (למשל 'טיפול' כפוי של ילד על 'תינוק') עליה לשקף לילדים את המצב:

  • "אם הוא אומר די, זה סימן שלא נעים לו"

  • "אני רואה שאת רוצה לחבק אותו, אבל נראה שככה לא טוב לו"

  • "היא רוצה לשחק איתך, תראה לה איך נעים לך שמחבקים אותך"

ולתווך בין הילדים ל'תינוק':

  • "זה נעים לך מה שהיא עושה?"

  • "איך אפשר שהיא תדע שלא נעים לך?"

ול'מטפל':

  • "תחבקי אותו עכשיו בעדינות"

  • "תשאלי אותו איפה נעים לו שמלטפים אותו"

כדאי להימנע מלענות בשם הילדים כדי לחזק את ביטחונם העצמי של הילדים, שיחושו שליטה ומסוגלות חברתית.

 

במידה והתיווך לא עוזר, וההתנהגות הלא נעימה לא נפסקת, על הצוות להעיר באופן ישיר, ולפי הצורך להרחיק מהסיטואציה. חשוב לזכור לשלב חזרה את הילד במשחק ולערוך את התיווך, גם אם בדיעבד, כדי שהילדים יפנימו כללים חברתיים לעתיד.

 

בבית - כשאתם חווים סיטואציה דומה אחה"צ בבית או בגינה הציבורית, הפגנת הנוכחות יכולה להיעשות ממרחק גדול יותר. זאת הודות לאינטימיות היחסית במשחק ולזמינות הגבוהה של ההורים. על התערבות המבוגרים להיות באופן המינימאלי הנחוץ באותה סיטואציה, ולהתעצם לפי הצורך.

 

בבחירת נושאי המשחק וחלוקת התפקידים מומלץ לתת לילדים חופש מירבי. כאשר הילדים אינם מצליחים להגיע להסכמה לגבי חלוקת התפקידים, ניתן לתווך ולהציע תפקידים נוספים, או להסב את תשומת לבם לאפשרות שיהיו כמה בעלי תפקידים זהים - כפי שהילדים בגן עשו יפה מיוזמתם.

 

בדוגמא זו תיווך מהמבוגרים המשגיחים נועד לשני דברים עיקריים:

  1. שמירה על הסדר והחוקים

  2. העשרת רפרטואר הפתרונות החברתיים של הילדים

 

 

בהצלחה!

איילת עמית

אוניברסיטת תל-אביב, ת.ד. 39040, תל-אביב 6997801
UI/UX Basch_Interactive