על בעיית הנשיכות בקרב ילדים בגיל הרך- מרץ 2022

על בעיית הנשיכות בקרב ילדים בגיל הרך

לבעיית הנשיכות השפעה דרמטית על הסביבה, על המבוגרים ועל הילדים. יש המתייחסים לתופעת הנשיכות כסוג של חריגות שמחייבת טיפול פסיכולוגי ומנגד, יש הטוענים שמדובר בתופעה נורמטיבית ואין צורך להתרגש ממנה.

נשיכות הן תופעה התפתחותית שכיחה למדי בקרב ילדים צעירים בני שנה עד שלוש, ומבטאת תוקפנות "טבעית" האופיינית למין האנושי. באמצעות נשיכות, הילד  מביע כעס או תסכול או על מנת להשיג מטרה (צעצוע, קדימות לתור במתקן בחצר, או תשומת לב).

עם זאת, אין לפרש את היותן של הנשיכות כייצוג של תוקפנות "טבעית ותואמת התפתחות" כהמלצה להתעלם מהן או לעודד אותן.

ילדים בגיל שנה עד שלוש נמצאים בתהליכי חיברות מואצים,  במהלכם לומדים בין היתר, מה מותר ומה אסור ואיך ניתן להביע כעס ותסכול בדרכים יותר מעודנות. תפקיד ההורים והמחנכים במסגרות החינוך לגיל הרך, הוא להיות סוכני חיברות מבינים ומכוונים את ההתנהגות הרצויה של הילדים.

מה מביא פעוטות לנשוך? מספר גורמים עשויים להביא את "פוטנציאל" לנשיכות מהכוח אל הפועל. חשוב ביותר להיות ערים לקיומם של גורמים אלו, ולזהות בכל מקרה של ילד נושך את ה"טריגרים" של הנשיכות. דרכי הפעולה נגזרות מזיהוי מקור הנשיכות.  עם הגורמים שמדרבנים פעוטות לנשוך נמנים:

• קושי או היעדר יכולת לבטא צרכים, רגשות, תסכול במילים.
• חשיפה או חוויה של גירויים בסביבה כעוצמתיים מידי עבור הילד; הדבר תלוי כמובן בסף הרגישות האישי של כל פעוט. לדוגמה, סביבה שנחווית על ידי הפעוט כרועשת, צפופה, מסנוורת מידי עלולה להביא לנשיכות.
• ניסיון להתנסות ולהכיר את הסביבה…דרך הפה.
• היעדר מוחלט של גרייה - ואקום שנחווה על ידי הפעוט ומוביל אותו לייצר גרייה באמצעות נשיכה.
• עייפות יתר
• צמיחת שיניים /או צורך של גרייה בפה
• חיזוקים שלא מדעת שמקבל הילד מהסביבה הקרובה בעקבות נשיכותיו. לדוגמה, מבוגרים צוחקים בעקבות התנסויותיו הראשוניות של הפעוט לנשוך ואף שימוש בנשיכות על ידי בני משפחה כדרך להביע חיבה כלפי התינוק.

מה עושים? חשוב מאוד להדגיש שהנאמר נכון כשמדובר בנשיכות אצל פעוטות. כשילדים בני 3 ומעלה נושכים הטיפול הוא אחר כיוון שבגילים בוגרים יותר אין מדובר יותר בתופעה התפתחותית/ כל מקרה של נשיכות יטופל באופן פרטני, בעקבות גילוי הנסיבות או הגורמים המשוערים אשר תרמו לריבוי הנשיכות. אין טיפול נכון  באופן אוניברסלי, לכל מקרי הנשיכות.

כמו כן חשוב להבחין בין נשיכות חד-פעמיות של פעוטות לבין מקרים חוזרים ונשנים של נשיכות. על מנת להיטיב להכיר את נסיבות הנשיכות בכל מקרה יש לצפות מקרוב על התנהגות הפעוט כשהוא מצוי באינטראקציה עם פעוטות אחרים-בעיקר במשחק חופשי. במוקד התצפית בוחנים, מה קרה לפני הנשיכה ?האם מדובר בקורבן "קבוע" או בקורבן מתחלף? מה עשה הילד שנשך? באיזה מקום ובאיזה עיתוי קרתה הנשיכה? איך הגיב הילד שנושך? ואיך הגיבו המבוגרים בסביבה לנשיכות של הילד?

ממצאי התצפיות האלו יובילו לבניית תכניות התערבות למניעת הנשיכות עד כמה שניתן ולגיבוש דרכי פעולה מיד אחרי הנשיכה - אם היא בכל זאת יוצאת לפועל.

בנוסף, כל התערבות "טובה" במקרה של נשיכות שקורות במסגרת חינוכית חייבות להתייחס גם לתיאום המאמצים בתוך הצוות והן להתייחסות פרו-אקטיבית להורי הילדים - להורים של הילד שנושך ולהורים של הילד שננשך.

איך מונעים נשיכות ?

ראשית, נמנעים מלצחוק כשילד נושך אותנו המבוגרים באופן חד פעמי. מנסים לתפוס את הילד רגע לפני הנשיכה. אם הוא נראה "בדרך לנשוך"   כדאי לנסות להסיט אותו  מהמצב, להציע לו לעסוק במשהו אחר; מנסים להתאים התייחסות לגורמים המשוערים שזיהינו:

• אם מתרשמים שהילד מתקשה לבטא במילים את רצונותיו, יש לצאת מגדרנו לנסות להבין את רצונותיו ולספק אותם לפני הנשיכה; חשוב לסכם איתו על דרך להביע מצוקות מילולית או לא מילולית - ולתת לו הרגשה שמבינים אותו וכלים חלופיים להבעה עצמית.
• אם אנו מתרשמים שהוא סובל מעודף או מחוסר גרייה יש להתאים את רמת הגרייה לסף הרגישות המתאים של הילד.
• במקרים של צורך בגרייה והתנסות דרך הפה או צמיחת שיניים רצוי להציע לילד נשכן או כדור גומי או חפץ אחר שמתאים לנשוך.
• נלמד את הילד לבקש דברים מילד אחר או לפנות למבוגר כדי להשיג את מבוקשו כתחליף לנשיכה.
• במקרים של נשיכות תכופות, יש לבנות תכנית התערבות שתיושם בעקביות ובשיטתיות במסגרתה מקבל הילד חיזוקים חיוביים על כך שמתאפק מלנשוך כל פרק זמן שהוא מעט קצר יותר מתדירות הנשיכות; אם לדוגמה הוא נושך אחת לחצי שעה ניתן לו באופן שיטתי חיזוק חיובי כל עשרים דקות ונמשב את התנהגותו "יופי! נהדר שאתה מתאפק".

מה עושים כש"תופסים" את הילד מיד אחרי הנשיכה?

• אומרים לו בקול תקיף וחד-משמעי (מבלי להתפרץ): "אסור, לא נושכים. זה כואב", תוך הסתכלות בעיני הילד.
• מתפנים גם לקורבן ומנחמים אותו.
• מאפשרים לילד להמשיך בפעילות וממשיכים לעקוב אחרי התנהגותו.
• מזכירים לו שאם הוא רוצה משהו הוא יכול לפנות אלינו.

מה לא עושים ?לא מתעלמים, לא מאבדים שליטה ומושכים לו ביד, לא מציעים לילד שנושך לנשוך אותו בחזרה לא מכנים את הילד בשמות מעליבים, לא מענישים, לא אומרים לפעוטות אחרים להתרחק מהילד הנושך.

חשוב לזכור - רוב הפעוטות בני השנה עד שלוש מפגינים תוקפנות פיזית ישירה שמהווה בתחילת דרכה סוג של תקשורת בין אישית מבלי שהפעוט יתכוון לפגוע. התנהגות זו הולכת ופוחתת לקראת גיל שלוש בשעה שהילדים לומדים לתקשר באופן יעיל באמצעות מילים ולומדים לווסת את הביטוי של הרגשות וההתנהגות שלהם. יתרה מזו הם גם לומדים לדחות סיפוקים מעט יותר.

מקורות

טל ק. (2017). על בעיית הנשיכות אצל פעוטות. https://clodietalblog.com

Toddlers and Biting: Finding the Right Response • ZERO TO THREE

כתבה: גליה מעודד קראבאנוב, יועצת חינוכית של מעון האוניברסיטה