משולחן היועצת - מתי כדאי וראוי להציב גבולות?

הורים רבים שואלים מתי כדאי וראוי להציב גבולות?

בשלבי הינקות הראשונים אין כל משמעות להצבת גבולות ואף אין בכך צורך. תינוק בן חודשים ספורים אינו יכול להבין משמעותם של איסורים. זהו השלב שבו המטפלים ביחד אמורים להיות הכי קשובים לצרכי התינוק על מנת להגיב ולספק אותם במהירות האפשרית.

הגבלת חופש הפעולה של הפעוט מתחילה למעשה כשהוא מסוגל להגיע לחפצים שעלולים לסכן אותו פיזית. בשלב זה יש  להציב בפניו איסורים מסוימים, לשם שמירה על בריאותו. הורים רבים מתקשים להציב גבולות לילדם בשלב זה, מתוך חשש שהדבר עלול לפגוע בסקרנותו הטבעית וכן לפגום ביחסים החופשיים שהיו להם איתו עד כה, יחסים בהם הכל מותר.  כדי שלא יהיה צורך לומר לתינוק כל הזמן "אסור", מוטב לצמצם את הסכנות הקיימות בבית, במקביל להצבת גבולות במקרים של סיכון ממשי לילד.

ככל שהילד גדל, מתפתחת יכולתו לשאת תסכולים ואיסורים. בסביבות גיל שנה, עם ראשית ההליכה והתפתחות השפה, מרחיבים ההורים את הדרישות שהם מציבים בפני ילדם. בשלב זה הצבת הגבולות נעשית כחלק מהצורך ללמד את הפעוט להשתלב בחברה ולציית לכלליה. הפעוט מתחיל להבין שלא כל מה שהוא רוצה הוא יקבל מיידית (או בכלל) שכן יש להתחשב בצרכים של אחרים, לדחות סיפוקים ולקבל את המציאות.

הצבת גבולות תורמת לתפקודו של הילד. קיומם של גבולות ברורים חוסך מהילד התלבטויות ובלבול ומייצר לו מרחב מוגן, המעניק לו ביטחון ונוטע בו את הידיעה כי יש מי ששומר עליו.

למה קשה לנו כהורים להציב גבולות לילדנו?

הורים רבים מתארים קושי בהצבת גבולות לילדיהם. הקושי נובע משלל סיבות  - אישיות, משפחתיות ואף חברתיות. לעיתים אנו מפחדים להיות "הורים רעים" או רוצים לתקן עוולות שההורים שלנו עשו . כך למשל, הורה השוהה הרבה מחוץ לבית מתקשה להגביל את הילד בזמן המועט שלהם ביחד ולכן מאפשר לילד לנהוג כרצונו או הורה שפוחד מהתגובה של הילד, או אפילו ממה שיגידו עליו כהורה. כהורים עלינו לזכור כי הילד לומד את דפוס התגובה של ההורה ומה היא הדרך להשגת רצונו.

איך מציבים גבולות?

אחת הדרכים להצבת גבולות היא באמצעות מתן הוראות ברורות וכשצריך גם הטלת איסורים: "אסור לגעת בחוט החשמל", "את המגירה הזו לא פותחים" וכדומה. כך לומד הילד כי ישנן פעולות שאסור לו לעשות ומתרגל לסמוך על הוריו, שיתירו לו לבצע פעולות אחרות כדאיות ובלתי מסוכנות עבורו.

חשוב להציב גבולות באופן החלטי וחד משמעי. אם הורים אינם בטוחים כי ברצונם לאסור דבר באופן גורף, מוטב להימנע מהאיסור, שכן חשוב שלא יהיו אלה איומי סרק אלא איסורים שההורים שלמים איתם. הגבולות המוצבים צריכים להיות רציונליים וגמישים: מתחשבים בצרכי הילד וברצונותיו, באחריות ההורים על שלומו ואף בצרכי ההורה עצמו. יש נושאים בהם להורים החלטה בלעדית שכן הילד קטן מדי ואין לו יכולת להחליט בהם באופן נכון (קבלת חיסון או תרופה, ענייני כספים וכו').

אפשר לעודד ילד לקבלת החלטות ולהציע חופש בחירה בהחלטות קטנות ובלתי מזיקות. כך למשל, לא נאפשר לילד להחליט אם לובש גופיה או חולצה, אך נאפשר לו לבחור בין החולצה הצהובה לזו האדומה. כמו כן, יש להתאים את הגבולות לגיל הילד. התנהגויות שהיו מותרות בגיל מסוים לא בהכרח תהיינה מותרות בשלב מאוחר יותר ולהפך.

לכל משפחה נורמות וערכים משלה. יש משפחות בהן מותר להתיז מים באמבטיה או להתלכלך בצבעים ובאחרות אסור. חשוב לנסח באופן ברור מה מותר אצלנו בבית. כאן חשוב להבחין בין נושאים עקרוניים לנושאים פחות משמעותיים. בנושאים עקרוניים יש להיות מאוחדים ועקביים. איסורים סותרים עלולים לבלבל את הילד ולפגוע בתחושת הבטחון שלו. בנושאים שאינם עקרוניים יכול כל אחד מההורים להחזיק בדיעה משלו ולהציב גבול שונה לילד. קבלת השונות בין ההורים משמעותית ובעלת ערך כשלעצמה. השונות קיימת גם בין חוקי הבית לחוקי מרחבים אחרים בחייו. חוקי הבית אינם בהכרח זהים לחוקי הגן ואולי גם שונים מאלה הנהוגים אצל סבא וסבתא. ילדים לומדים עד מהרה מה מותר ומה אסור והיכן.

מספר עצות מעשיות:

• כדאי להבחין בין גבולות "בטיחותיים" לגבולות "מדיניים". בכל הקשור לבטיחות יש להיות ברורים וחד משמעיים, בעוד בתחומים אחרים אפשר לנהל מו"מ עם הילדים הבוגרים יותר. עם הקטנטנים לא ננהל מו"מ אלא נציב גבולות גם בתחומים שאינם "בטיחותיים". 
• כאשר מציבים גבולות לילדים, חשוב שהדבר ייעשה באופן ממוקד וספציפי ולא כוללני. כך למשל, במקום לומר: לא! או אסור! מוטב לומר: אסור להכניס עלים לפה!".
• כאשר ילדים מתחילים להבין את השפה, כדאי לתת להם הסבר קצר אודות האיסור: "אל תרים את האגרטל, הוא עלול להישבר!".
• כשאתם אוסרים על ילדכם דבר מה, עשו זאת בנימה ברורה והחלטית וחיזרו על האיסור מספר פעמים. אם הפעוט לא נשמע להוראותיכם, הרחיקו ממנו פיזית את החפץ האסור.
• חשוב לזכור כי ישנם גילאים בהם התנהגות מסוכנת היא חלק משלב התפתחותי תקין ולכן חשוב לתת חלופה להתנהגות זו. כך למשל לא נאפשר לילד לנשוך ילד אחר או מבוגר, אך נציע לו נשכן, או שנסביר לילד שאסור לקרוע ספר אבל אפשר ורצוי לקרוע נייר.

יש לזכור כי ילדים הם בני אדם נפרדים בתוך מארג משפחתי ויש להתייחס אליהם ככאלה. לכבד את אישיותם ונטיותיהם במידת האפשר, ולאפשר להם חובות וזכויות בהתאם לגילם ומקומם במשפחה. רצוי להדגיש את השונות המובנית בין ילדים והורים, ואף בין הילדים עצמם, ובכך לעודד את ייחודיותם ולאפשר לה ביטוי.