משולחן היועצת - מיומנויות לפתרון בעיות בגיל הרך

מיומנויות של פתרון בעיות:

סיטואציות חברתיות רבות מחיי הילד מלוות באי הסכמה (בעלתו על המשחק, על המתנה בתור, על טבעו של המשחק ועוד) -  זה טבעי ואף תואם להתפתחותם. תפקיד המבוגרים בחייו הוא לתווך ולסייע לילד בתוך הסיטואציה על מנת שיוכל ללמוד ולהתפתח.

תחילה לימדו את ההורים לומר איזו התנהגות אינה רצויה לדוגמה, 'אני יודעת שאתה כועס אבל לא מרביצים' או 'ליאור לא אוהב שמרביצים לו'. הבעיה במונחים אלו שהילדים הצעירים עדיין לא תמיד מבינים את מושג השלילה (או מהו כעס), ההתפתחות של הבנת האחר עדיין בחיתוליה וזה בכלל לא ברור שלילד השני כואב או שהוא לא אוהב שמרציבים לו ( ToM, תיאוריית המיינד, מתפתחת בגילאי שלוש עד חמש) ועדיין אין הבנה של סיבתיות – לכן הדבר היחיד שמשנה להם זה השגת רצונם. לאחר מכן נדבך נוסף התווסף – יש לספק אלטרנטיביות חיוביות – לומר להם מה לעשות ולא רק מה לא לעשות, לדוגמה: 'שיר עכשיו משחקת במשאית, את יכולה לשחק במשאית הזו'. לבסוף החלו להוסיף כי יש להסביר על תוצאות המעשים – כיצד זה משפיע על אחרים.

אכן שימוש באסטרטגיות אלו (הוראות, הסקת מסקנות, שבחים) השפיע על ילדים לטובה לעומת ילדים שלא קיבלו הסברים. אך פעולות אלו מסייעות לעיצוב ההתנהגות של הילד, וכמבוגרים, אני מאמינה שיש צורך לתת להם כלים משמעותיים יותר לפתרון בעיות, על מנת שהם יוכלו לבדם לחשוב, להחליט ולפעול. ילדים היודעים לפתור בעיות מסתגלים יותר טוב למסגרות חדשות, חווים פחות תסכול מעמיתיהם ואף מצליחים להתמודד על רגשות התסכול (מחפשים אלטרנטיבות) ומחפשים דרכים חלופיות להגשים את רצונם. הם לא זקוקים שיאמרו להם מה לעשות אלא חושבים בעצמם. ילדים המפגינים התנהגות כזו מתקבלים בברכה בעין המבוגרים לעומת עמיתיהם שאינם.

מהו אימון למיומנויות פתרון בעיות ומתי ניתן להתחיל בתהליך?

אימון למיומנויות פתרון בעיות הוא דרך ולא מעשה קסם. התהליך מתקיים דרך השיח של המבוגרים בחיי הילד (מטפלות, הורים וכדומה) עימו. ניתן להתחיל לפסוע בדרך זו מגיל מאוד צעיר, כאשר הילד שומע אתכם מסבירים לו על האפשרויות. פעוטות אמנם עוד אינם מבינים ומפנימים, אך ההתנהגות שלנו היא דרך.

השלב הראשון הוא דרכי פעולה חלופיות לדוגמה, 'היית רוצה לשחק בעגלה שניר עכשיו משחק בה. את יכולה להציע לו שתשחקו ביחד, את יכולה לקחת בנתיים עגלה אחרת או לחכות שניר יסיים לשחק בה' או בעת הבעת התנהגות תוקפנית להציע דרכים חלופיות לפורקן – בעיטה בשק ייעודי, זריקה של כדור (במקום חפצים), ריצה ועוד. ניתן להתחיל שלב זה עם פעוטות בסביבות גיל שנה (ואף מטה מכך). העובדה שההתנהגות שלהם היא טבעית ונורמטיבית, שהם מתפתחים וגדלים, אינה אומרת דבר על התפקיד שלנו כמבוגרים – לתווך וללמד.

כאשר מתפתחת השפה וקיימים כישורי שפה ויכולות קוגנטיביות סבירים, ניתן להתחיל להרחיב לאט לאט את האימון במיומנויות פתרון בעיות. שלב זה יחסית אישי לילד ורצוי להתאימו לילד שלכם. ניתן להתחיל שלב זה עם פעוטות בסביבות גיל שנתיים (ואף פחות מכך) ולהמשיכו הלאה ( ולגיל ארבע ואף הלאה מכך) – כאשר רמות הקושי משתנות. כיצד ניתן לעשות זאת? אפשר לומר שתי אופציות חלופיות בעצמנו ולשאול את הילד אם יש לו רעיון לפתרון נוסף (תתפלאו עד כמה הרעיונות בכלל לא קרובים לפתרון שלכם, והם נפלאים! תעודדו אותם לכך), אפשר להשתמש בסיטואציות בסיפורים ולשאול אותו מה הדמות יכולה לעשות על מנת לפתור את המצב (למשל, מה הילד יכול לעשות כדי שהילדה תתן לו להאכיל את הסוס?), בהמשך ניתן לעודד חשיבה סיבתית ולשאול מה יכול לקרות אחר כך או לשאול שאלות יותר ממוקדות לדרגת קושי נמוכה יותר. כאשר הדבר החשוב ביותר הוא שהילד חשב על רעיונות חלופיים (שימו לב, בתהליך, הילדים מקבלים חיזוקים על הרעיון ולא על איכותו).

בקונפליקטים בזמן אמת חשוב שהמבוגר יבין את הסיטואציה. סיטואציה של 'חטיפת' משחק יכולה להתברר כאחרת לחלוטין כאשר שואלים את הילד מה התרחש, מדוע הוא חטף את הצעצוע, מדוע הוא עשה זאת דווקא כעת, איך החבר השני מרגיש (גם אם הוא לא מבין זאת לחלוטין עדיין – זה חלק מהתהליך של פיתוח ההבנה החברתית), איך זה גרם לו להרגיש, וכעת איך שניהם מרגישים (כועסים/עצובים/מתוסכלים) ועם הוא יכול לחשוב על דרך אחרת שבה הוא יכל להשיג את הצעצוע שלו בחזרה מבלי ששניהם יהיו כועסים (או מבלי להכות וכו'). הדבר הכי חשוב הוא שבדיאלוג כזה הילד הונחה לחשוב על הבעיה ועל התוצאות של ההתנהגות שלו. זו דוגמה לילדים גדולים יחסית השולטים בשפה ומיומנויות קוגנטיביות. חשוב להתאים את עצמנו ואת השאלות שלנו לילד העומד לפנינו. יכול להיות שנצטרך לפשט את השיחה ולסייע לילד להמליל את רגשותיו ואת החלופות.

לסיכום, אימון בתהליך של פתרון בעיות אינו פשוט ויש צורך להזכיר שזו הינה דרך. אנו זקוקים לסבלנות והבנה שזהו אימון ושהילד לומד ומפנים לאט לאט את דרך הפעולה בד בבד עם התפתחות ההבנה החברתית, היכולות הקוגנטיביות והשפתיות.