משולחנה של יועצת המעון - גמילה מחפצי מעבר

בתקופה האחרונה עלו הן מההורים והן מצוות הגן שאלות לגבי השימוש במוצץ ו/או כל חפץ מעבר אחר (שמיכה, חיתול בד, בובה רכה).

תשומת הלב בנושא התמקדה בכיתות הגנון והגן.

רבים הילדים בגילאים אלו שטרם נגמלו מחפצי המעבר שלהם. בדרך כלל הם כבר אינם תלויים בהם, אך עדיין זקוקים להם בעיקר להירדמות ולנחמה.

השימוש בחפצי המעבר והצורך בהם הוא אינדיבידואלי ומשתנה מילד לילד.

במעון, אנו משתדלים לסייע לילדים לווסת את השימוש בחפצי המעבר כחלק מפיתוח העצמאות והבשלות הרגשית. המטרה ללמד בהדרגה את הילדים להירגע באופן עצמאי ללא תלות בחפץ: אם בעזרת אחת המטפלות, אם באמצעות חבר, פנייה לעיסוק באחת מפינות הגן, המללת רגשות ועוד.

ההתייחסות לחפצי המעבר נעשית בשני מישורים:

1. המישור הקבוצתי – יישור קו בין חברות הצוות החינוכי לגבי נקודות זמן ו/או פעילויות בהן הילדים משתתפים ללא חפצי מעבר (כגון מפגש, ארוחות, זמן חצר).
2. המישור האישי – קידום יכולות רגשיות של ילד זה או אחר לפי הצרכים הייחודיים לו. תוך התייחסות לתנאים הסביבתיים בזמן נתון (לידת אח, הורה בחו"ל, מעברי דירה וכדומה). ולהשפעת השימוש/אי השימוש בחפץ על התנהלות הילד בכלל והשתלבותו בסדר היום של הגן בפרט.

המישור הקבוצתי נערך מול הגננות והמטפלות בגן והגנון.

המישור האישי נעשה תוך שיח ותיאום מלא עם הורי הילד. תוך מעקב אחר תגובות הילד לשינוי והתאמת תוכנית הפעולה ליכולתו.

שיתוף פעולה מצד ההורים מאד מסייע בתהליך. כאשר המסגרת החינוכית והבית מקרינים ציפיות חינוכיות דומות קל יותר לילדים להפנים התנהגות רצויה.

בהצלחה!