תוקפנות כתופעה התפתחותית בגיל הרך - דבריה של היועצת החינוכית
שיח בוקר במעון ויצ"ו אוניברסיטת ת"א 09.01.15, מפי הגב' איילת עמית
- התוקפנות היא חלק בלתי נפרד מהתפתחות ילדינו.
- בגיל צעיר התוקפנות ניתנת לתיקון ולוויסות ולכן אין לתייג ילד כ'ילד אלים'!
- אם אנו מקבלים פידבק מהצוות החינוכי על התנהגות תוקפנית של הילד בגן, יש להתייחס אליה במלוא הרצינות ולסייע לילד להתמודד עמה. זיכרו: התנהגות הילד בגן שונה מבבית – בהחלט יתכן שהילד מפגין בגן תוקפנות שלא נצפית בבית.
- כל אחד מהשותפים לתקרית תוקפנית בגן - הילד המתפרץ, הילדים הנפגעים, הילדים שעדים לאירוע והצוות החינוכי - חווה סערת רגשות. תחושות אלה עשויות להטעות את זיכרונו של הילד. לכן, כשהילד מדווח לנו על תקרית אלימה בגן יש לברר עם הצוות החינוכי את מהות האירוע ואת חלקו של הילד בו.
- באופן עיקבי עלינו לנזוף בילד כאשר הוא מביע תוקפנות. לנזיפה שלושה שלבים:
הוראה להפסיק את ההתנהגות התוקפנית
הצעת חלופה התנהגותית
הצגת הסיבה/ההסבר לאיסור
- כשהורה עד להתנהגות תוקפנית של ילדו זוהי אחריותו להעיר לילדו
- כשהורה עד לתקרית תוקפנית של ילד אחר הוא:
מוזמן להסב את תשומת לב ההורה של הילד המעורב באירוע התוקפני (במידה והוא נוכח)
מוזמן להסב את תשומת לב הצוות החינוכי לאירוע, ולאפשר לצוות לטפל באירוע
- הסמכות להעיר לילד היא של הוריו ושל הצוות החינוכי בלבד.
בשום אופן הורה לא מעיר לילד שאינו ילדו.
בהצלחה!
איילת עמית(.A.M)
יועצת חינוכית לגיל הרך
כתבות קודמות
