משולחן היועצת - תוקפנות בגיל הרך

מתוך מידעון אוקטובר 2016, דבריה של היועצת החינוכית כרמית זר. על תוקפנות ונשיכות בגיל הרך. 

סביב גיל שנה וחצי עד שנתיים וחצי, מתחילים להופיע גילויי תוקפנות בקרב פעוטות למשל, לוקחים צעצועים או חפצים מאחרים ולעיתים אף נושכים, מכים ובועטים. זוהי תופעה התפתחותית נורמטיבית. יחד עם זאת, על המבוגרים לפעול בנידון. תגובות הסביבה מהוות תפקיד חשוב מאוד בהתמודדות עם תוקפנות בגיל הרך ולמזעורה עד העלמתה. חשוב לזכור, ילדים בגיל הרך אינם מבינים את המשמעות המלאה והתוצאות של התנהגות תוקפנית – זו הבנה שמתפתחת עם הגיל (הבנה חברתית, ToM, ראשיתה בגיל שלוש עד חמש) ועל המבוגרים לעזור להם בכך.

 

ראשית, חשוב להבחין בין המושגים 'תוקפנות' ו'אלימות'. המושג 'תוקפנות' (או 'התנהגות מאתגרת') מייצג התנהגויות המבטאות כעס, ואלו התנהגויות חוייתיות נורמטיביות וטבעיות של כל ילד/ה. המושג 'אלימות' כולל מגוון התנהגויות תוקפניות ופגיעה באחרים החורגת מן הנורמה. ההבדל בין התנהגויות חריגות לנורמטיביות הוא בתדירות, בעוצמה ומשך הזמן שבו הן מתרחשות.

 

קיים מידע רב על תוקפנות בגיל הרך אך הכתוב מטה יתמקד בנשיכות בגיל הרך.

נשיכות היא תופעה התפתחותית, מוכרת ושכיחה בעיקר עד לקראת גיל שלוש, וניתן לצפות שכמעט כל ילד/ה יתנסה בנשיכות, בין אם הוא נמצא בצד הנושך, ובין אם בצד הננשך. 


התופעה נעוצה בגורמים המאפיינים את גילאי הילדים:

גורמים תחושתיים – הפעוט עדיין מכיר את העולם באמצעות הפה. ישנם ילדים הזקוקים לגירויים תחושתיים חזקים יותר ולכן נוטים לנשוך יותר ועוצמות יותר חזקות.

גורמים רגשיים:  כאשר תינוק כועס או מתוסכל שרירי גופו מתכווצים, וניתן לראות את ההתכווצות בשרירי הפנים והפה של הילד. פעוטות בגיל הזה עדיין לא יודעים להביע את רגשותיהם באופן אחר ולכן מגיבים בצורה הטבעית והראשונית ביותר.

גורמים סביבתיים: "את כזו מתוקה, אני יכולה לאכול אותך" – לעיתים רבות מבוגרים נוהגים להביע אהבה ואהבה על ידי נשיכות קטנות וחמודות. בגיל הרך, הפעוטות עדיין אינם מסוגלים לווסת את עצמת הנשיכות שלהם. כאשר הם רוצים להביע אהבה או חיבה לאדם אחר, הם עשויים לחקות אותנו ולעשות זאת על ידי נשיכה "ידידותית" וכך לפגוע ללא כוונה. גורם נוסף הוא הבעת כעס ותסכולים. ילד הגדל בסביבה שבה ילדים אחרים (אחים גדולים) מביעים את כעסם אליו על ידי נשיכות, עלול ללמוד לנשוך גם הוא ילדי אחרים עליהם הוא כועס. כמו כן, חשוב לשים לב לשינויים בסביבתו של הילד (מעברים, הרחבת המשפחה, העדרות של אחד ההורים, ועוד). במצבים שכאלה ייתכנו נשיכות, כחלק משינויים בהתנהגות הכללית.

גורמים הבעתיים שפתיים: לקראת גיל שלוש, כאשר יכולת ההבנה המילולית של רוב הילדים יחסית גבוהה, ניתן לראות מקרי נשיכות על רקע קושי הבעתי. פעוטות בגיל שלוש יודעים להעריך את הסיטואציות המתרחשות סביבם, אך כאשר קיים קושי בהבעה הם עלולים להשתמש בנשיכות מתוך תסכול, על חוסר היכולת להתבטא.

 

אז מה עושים?

במקרה בו ילדיכם הוא הנושך – כאשר מדובר במסגרת הגן, הצוות מעדכן ומיידע את ההורים על מנת שיהיה אפשר לבחון: האם זו תופעה חד פעמית? האם הילד מרבה להתבטא דרך נשיכות? האם ניתן למצוא דפוסים דומים בבית? האם הנשיכה מתוך צורך ביצירת קשר? יש למידע זה ערך רב במציאת פתרון ועזרה לילדכם! כמו כן, חשוב להבין כי בגיל זה כעס על הילד לאחר השיחה עם הגננת אינו אפקטיבי. השיתוף במידע עם הצוות הוא זה שיעזור למצוא פתרונות.

במידה ואתם נתקלים בנשיכות של ילדכם כאשר אתם יחדיו, חשוב לעצור את הנשיכה במהירות (לטפל בפצע במידה וישנו ולוודא את שלום הילד הננשך). בתהליך קצר וענייני לומר בתקיפות 'אנחנו לא נושכים' ולנסות לברר מה הייתה הסיבה לנשיכה ולהציע דרך חלופית לפתרון התסכול. הורים, זכרו כי הילד לא מבין את הכאב הנגרם מנשיכתו (גם אם נראה לכם שכן), וחשוב לייצר אווירה בה שני הצדדים יוכלו לבטא את רגשותיהם. המסר שנרצה כמבוגרי להעביר הוא  שלשימוש בנשיכה או כל תוקפנות אחרת – אין רווח (גם לא רווח משני).

שימו לב, ילדים עדיין לא מבינים את משמעות הסליחה בגיל הזה. במידה והילד השני בוכה, רצוי לשקף לילדכם את המצב. ניתן לשאול אותו אם הוא רוצה שתבואו איתו לבקש סליחה. במידה ולא – הניחו לו. אתם מציבים לפניו דוגמה אישית וכלים עתידיים.

 

במקרה בו ילדיכם הוא הננשך – כאשר מדובר במסגרת הגן, הצוות מעדכן את ההורים (חל איסור לצוות הגן למסור מידע על ילד אחר ולכן אסור לצוות למסור להורי הילד הננשך את שם הילד הנושך). חשוב לדעת, ברוב המקרים, הפעוט אינו זוכר כבר את הנשיכה. כאשר מקבלים את הדיווח רצוי לשאול את המטפלת: מה בדיוק אירע? כיצג טופל ילדכם באירוע הספציפי הזה? איך הרגיעו אותו? האם חזר לשחק במהרה? האם שיחק שוב עם אותו הילד?

שימו לב, יכול להיות שילד שננשך יספר להוריו מי נשך אותו – אך בגיל זה פעוטות מספרים אירועים מנקודת מבט אישית ויכול להיות שהשם שהילד נתן הוא של ילד אחר שנשך באירוע אחר – אבל האירוע נחרט בזכרונו. נשיכות בגיל הרך הן תופעה התפתחותית, חולפת, ברוב המקרים, והתמדה בתגובות הולמות לשני הצדדים תהווה טיפול הולם ויעיל לבעיה. 

 

בהצלחה,
כרמית זר
יועצת חינוכית לגיל הרך (M.A)

אוניברסיטת תל-אביב, ת.ד. 39040, תל-אביב 6997801
UI/UX Basch_Interactive