תהליכי פרידה בגן

למרות שאנו נמצאים באמצע השנה, ומאחורינו הפרידות "הקשות" המלוות בדרך כלל את ההסתגלות הראשונית במעון, ישנם מצבים בחיי היומיום הנושאים אופי דומה. כך חזרה למעון אחרי חולי, תינוק נוסף המצטרף למשפחה, הורה השוהה בחו"ל ו"נעלם" לילד, סבים שנפטרים, חזרה מחו"ל והצטרפות למעון במהלך השנה. לעיתים אנו אף חווים רגשות כמו בפרידה קשה כאשר אין סיבה הנראית לעין.  הפרידה הינה מפגש משולש שמתקיים בין ההורה הנרגש, הפעוט שעליו להסתגל למצב חדש, והמחנכות המהוות את הגורם המתווך בין הבית למעון.

על מנת שהורים יוכלו להתמודד באופן טוב יותר עם פרידות, מובאות בקצרה תיאוריות קלאסיות, המסבירות את משמעות תהליך הפרידה בהיבט ההתפתחותי של הילד. בהמשך יוצג מחקר עם היבטים יישומיים – "טיפים" -  היכולים להקל ולסייע בתהליכי פרידה.

תיאוריית ההתקשרות (Bowlby,1982)

התקשרות (attachment) הינה קשר רגשי מתמשך בין תינוק למטפל המשמעותי (בדרך כלל אמא- אבא),שמתהווה באמצעות פעולות גומלין חוזרות ונשנות לאורך זמן. יחסי ההתקשרות מאופיינים בביטחון שהילד שואב מעצם הימצאותו במחיצת ההורה.  ע"פ תיאוריית ההתקשרות, התנסותו של התינוק עם הורים ומבוגרים אחרים יבססו את הביטחון העצמי ואת האמון שלו בעולם. חרדת פרידה היא סימן לכך שהילד התחבר באופן בריא לאנשים שהוא אוהב.

התקשרות טובה מהווה תנאי בסיסי (אך לא בהכרח מספיק) לתהליכי פרידה. תינוק הבטוח שדמות ההתקשרות תהיה זמינה ותגיב בחיוב, כאשר יזדקק לה, יטה פחות להגיב בפחד אינטנסיבי במצבי פרידה. הורות המאופיינת ברגישות, בהיענות ובביטויי רגש חיוביים, תומכת ביצירת בסיס להתקשרות בטוחה בין התינוק להורה, והיא עשויה לעזור בהפחתת מתח וחרדה בעת הפרידה. כאשר המטפל מספק לתינוק "בסיס בטוח" שממנו הוא יכול לצאת ולחקור את הסביבה, להתעניין בדברים אחרים ובאנשים אחרים,  אזי מאוחר יותר הוא יוכל להשתמש בכלים שרכש בתהליכי פרידה מההורה וביצירת קשרים חדשים (למשל המטפלות בגן).  

התיאוריה הסטרקטורליסטית  (Piaget,1989)

ניתן להבין את תהליך הפרידה גם מתוך התמקדות בהתפתחות הסטרקטורליסטית של פיאז'ה. לפי פיאז'ה  בסביבות גיל 6 חודשים, מתחיל להיווצר מושג קביעות האובייקט (המשך קיומו של אובייקט גם כאשר מעלימים אותו או מסתירים אותו ממנו(. קביעות האובייקט מאפשרת לילד לשמור את ייצוג ההורה גם כאשר הוא אינו בטווח הראייה. בשנה השנייה והשלישית של הילד, עם ההתפתחות הקוגניטיבית, הילד מסוגל לצפות את התנהגות ההורים.

עם הגיל הילד נחשף ליותר סביבות והן הופכות ליותר מוכרות, מה שהופך את התינוק לפחות לחוץ מפרידה. ילדים בגיל הרך למדים לגבי הכישורים והיכולות של עצמם, ובנוסף מתפתחת היכולת השפתית וההבעה שלהם. כל אלו משמשים להם כאמצעי לפתירת בעיות ושליטה, ומפחיתים את תחושת הלחץ בעת הפרידה. 

תיאוריית ספרציה אינדיבידואציה (Mahler, 1994)

על פי מרגרט מאהלר מהאסכולה הפסיכואנליטיקאית, בתחילת חייו חווה התינוק יחסים סמביוטים עם הדמות המטפלת בו. הוא מרגיש כחלק בלתי נפרד ממנה והגבולות מטושטשים. הוא נמצא בשלב שבו הסביבה קיימת בכדי "לשרת" ולדאוג לכל צרכיו. בגיל שישה חודשים מתחילה הספרציה, התינוק פחות תלותי, שעות הערנות שלו רבות יותר והוא מפתח יכולות חדשות (זחילה, טיפוס, תיאום בין ראיה, תנועה וזיכרון), שתורמות לתחושת האקטיביות והמסוגלות שלו. בשלב זה הוא מתחיל להכיר באמו כנפרדת לו והוא מפתח את האינדיבידואל, את האני שלו. הוא יוצא ל"חקור" את סביבתו. שלב זה מתאפיין גם "בחרדת זרים": התינוק שמתחיל להפריד את עצמו מאימו מתחיל להכיר בקיומם של "אחרים" בעולמו (כל אדם שאינו האם או האב). חרדה זו מלמדת אותנו על ההפרדה התפיסתית והרגשית בין העצמי של הילד לבין אדם חיצוני וזר. חרדה זו יוצרת מצד אחד מצוקה וקושי, אולם, מצד שני, לתינוק ישנו כבר כוח פנימי מאזן - "האמון הבסיסי"- הקיים אצל כל תינוק בריא בשלב הזה. קשיי הפרידה והחרדה  הנלווית להם הינם לגיטימיים, וחולפים עם רכישת האמון וההכרה של המקום והצוות החדש המטפל בתינוק.

עתה, לאחר שהצגנו מסגרת קונספטואלית, נדגים היבטים מחקריים יישומיים לסוגיה. קליין, קרפט ושוחט (2008), חקרו את נושא הפרידה במעונות היום ומציגות עקרונות לניהול תהליך הפרידה, שיושמו  בתכניות התערבות שלוו במחקר, והוכחו כיעילות:

• טקס פרידה - מחקרים שנערכו על טקס פרידה הראו, שקיומו של טקס קבוע הביא לירידה בשכיחות הבכי ובעוצמתו. כאשר הילד מכיר את שגרת הבוקר הקבועה, מתפתחת אצלו תחושה של שליטה, הוא יודע למה לצפות והוא חרד פחות ממה שעומד להתרחש. דוגמא לטקס: נכנסים לגן, הולכים יחד לשים את התיק, אומרים שלום לבובה האהובה, ואז ההורה יסמן למטפלת על כוונתו להיפרד מילדו בכדי שהיא תוכלנה להתפנות ולהשתתף בפרידה – רצוי שרגע הפרידה עצמו יתקיים יחדיו עם המטפלת שכן בפרידה שותפים שלושה: מטפלת ילד והורה. ההורה יספק תיאור קצר:  " אני הולך לעבודה. שיהיה לך יום מהנה בגן וניפגש שוב כשתתעורר משנת הצהריים".

• תגובה לבכי במהלך הפרידה- במידה והילד מתקשה מאוד ובוכה, רצוי שהורה יגיב בתגובה קצרה למשל "אני רואה שקשה לך היום" (שיקוף אמפטי), "אני בטוחה שעוד מעט תירגע ותהנה לשחק עם ....." (מסר המשדר אמונה ביכולתו של הילד). במהלך ההסבר על ההורה לשמור על קשר עין עם הילד וטון דיבור רגוע ובוטח. הסבר ארוך עלול לבלבל את הילד ולהאריך את משך הפרידה. על אף הבכי , חשוב שההורה ימשיך את הפרידה ולא יחזור בו כדי לא לבלבל את הילד, וכדי שהילד ילמד שבכי לא מחזיר את ההורה.

• פרידה קצרה- מחקרים מראים שילדים להורים שהשתהו פחות זמן במעון עד לרגע הפרידה,  הראו יותר ביטויי רגש חיוביים כמו חיוך, צחוק, שביעות רצון ונינוחות בשלב רגע הפרידה ומיד אחריה.

• הימנעות מ"בריחה"- חשוב להימנע מ"בריחה", מבלי לומר שלום. גם אם הילד עסוק, מרוכז בחפץ/באדם. הילד עשוי לחפש את ההורה וכשלא ימצאהו, עלול להתערער ביטחונו ולהיווצר קושי להכיל את היעלמות ההורה. לכן במקרים שבהם הילד נכנס היישר למשחק או פעילות כלשהי, חשוב לגשת אליו ורק אז להיפרד.

• פרידה בליווי מטפלת- רצוי שרגע הפרידה עצמו יתקיים יחדיו עם המטפלת ,שכן בפרידה שותפים שלושה: מטפלת ילד והורה. חשוב לוודא שהמטפלת יודעת על כוונת ההורה להיפרד, כדי שתימצא בקרבת הילד ותוכל לשמש לו דמות בטוחה.

• מסרים סמויים- ילדים קולטים את רגשות הוריהם (החיוביים והשליליים) ביחס לפרידה ומושפעים מכך. לכן חשוב לשים לב למסרים הסמויים והגלויים שאנו מעבירים לילדינו- ילדים בגיל הרך רגישים לכל שינוי רגשי של הוריהם, אשר בא לידי ביטוי בדרך התנהגותו של ההורה, במיוחד בפרק הזמן הקצר של הפרידה. 

• תקופות של שינויים- בתקופות של שינויים כמו חזרה למעון אחרי חולי, לידת אח/ות, הורה השוהה בחו"ל, מעבר דירה ועוד, יכולים להוביל לנסיגה בהתנהלות הפרידה בבוקר. עלינו להיות רגישים ומודעים לכך, ועל ההורים ליידע את צוות המטפלות בכל שינוי שחל.  בכל זאת, יש לזכור כי זהו מצב נורמטיבי וניתן לחזור להתנהלות פרידה טובה כפי שהיה לפני שחלה תקופת השינויים.

לסיום, פרידה הינה תהליך מורכב וטעון, אולם ביכולתנו להקל ולעזור לילד בחוויה זו. התפקיד הטבעי הטמון בכל הורה בא לידי ביטוי בסיטואציה זו והוא לשמש עוגן רגשי, להרגיע ולהשרות תחושת בטחון. בפרידה זו לכל הנוכחים אינטרס משותף: לילד- אפשרות להתנסות ולחקור, ליצור קשרים חברתיים ובטחון במקום החדש; להורה- אפשרות לקדם את ילדו ולתת לו להתנסות בדברים חדשים בכוחות עצמו ; למטפלת לשלב את הילד בעשייה בגן ולקצר את הבכי ולהרגיע את החששות של הילד.

עם זאת חשוב לזכור שילדינו שונים זה מזה ומגיבים באופן שונה לפרידה, וכל התגובות לגיטימיות. טבעי והגיוני שהילד ימחה ולא ירצה שתעזבו אותו (תדמיינו את עצמכם הולכים לעבודה, עבודה אותה אתם אוהבים. לפעמים קשה לכם, אתם רוצים להישאר בבית, עם הבן זוג, לקרוא עוד בעיתון. לא רע לכם בעבודה אך הפרידה מהבית קשה ), יחד עם זאת פרידה נכונה, הינה תהליך טבעי, נורמטיבי וחשוב להתפתחותו התקינה של הילד.

מקורות מידע:

Bowlby, J.(1982). Attachment & Loss. Vol. 1. Attachment (2nd ed.). New York: Basic Books

Mahler, M. S. (1994). Separation-Individuation: The Selected Papers of Margaret S. Mahler. Northvale, New Jersey: J. Aronson

פיאז'ה .ז., אינהלדר.ב. (1989). הפסיכולוגיה של הילד. תרגום לעברית: שטרנברג.י. מרחביה. ספריית הפועלים.

קליין. פ., רוזנפלד- קרפט. ר., שוחט. צ.. (2008) .  פרידות קטנות. קדימה. הוצאה רכס, פרוייקטים חינוכיים.